היבטים משפטיים בחיים המקצועיים של הרופא שלך

פקולטות מסוימות לרפואה משלבות בסילבוס שלהן תכנים משפטיים כאשר המגמה בולטת במיוחד במקצוע הפסיכיאטריה שהוא מקצוע חובה בכל הפקולטות בארץ.

באופן מסורתי, סטודנטים לרפואה צריכים להיבחן במבחן הגמר הארצי הפסיכיאטריה בסוף שנה החמישית ללימודיהם ובבחינה זו משולבות מספר שאלות הנוגעות לידיעת החוקים שעומדים בבסיס סמכויות הרופא, בעיקר בכל הנוגע לסודיות רפואית, בדיקה כפויה ואשפוז כפוי.

מבדיקה שערכנו עולה כי מתוך כ-1000 שאלות בבחינות הגמר הארציות מהשנים האחרונות, 47 שאלות עסקו בהיבטים חוקיים של המקצוע.

האיגודים המקצועיים בהסתדרות הרפואית בישראל מקיימים את מבחני ההתמחות של הרופאים הצעירים ומסמיכים אותם כמומחים במקצועות הרפואיים השונים.

חלק מהאיגודים מציינים שעל הרופאים להיות בקיאים גם בעקרונות רפואה ומשפט. כך למשל, הסילבוס של ההתמחות ברפואת משפחה כולל היכרות עם רפואה ומשפט תחת עקרונות יסוד ברפואת המשפחה ואת החוקים כספרות מקצועית עליה ניתן לבחון בבחינת ההתמחות.

מנגד, בסילבוס ההתמחות ברפואה פנימית (ההתמחות הפופולארית ביותר) לא מצויינת החובה להכיר היבטים משפטיים בעבודת הרופא הפנימאי.

חוק זכויות החולה: האבן השואבת למשפט הרפואי בישראל

רבים מההיבטים המשפטיים שמלווים את הרפואה מעוגנים במסגרתו של חוק זכויות החולה משנת 1996. החוק חל ומגן על כל אדם המקבל טיפול ולא רק על אזרח או תושב ישראל.

החוק עיגן מבחינה משפטית היבטים מוסריים שהיו שלובים בקוד האתי הרפואי מאז ומעולם, כמו הזכות לפרטיות והחובה לקבל הסכמה חופשית של המטופל לפני ביצוע פעולה רפואית הקשורה אליו. מאז שחוקק, חוק זכויות החולה ממשיך להשתכלל עם תיקונים שונים, כאשר התיקון האחרון אושר בשנת 2016.

מלבד חוק זכויות החולה, קיימים חוקים רבים אחרים שמסדירים את חובות בעלי המקצועות הרפואיים ואת זכויות המטופל.

חוקים אלה כוללים את:

• חוק ביטוח נפגעי חיסון
• חוק בריאות העם
• פקודת הרופאים
• פקודת הרוקחים
• חוק פיצוי נפגעי גזזת
• חוק הביטוח הלאומי
• חוק קופות החולים
• חוק טיפול בחולי נפש
• חוק החולה הנוטה למות
• חוק ביטוח בריאות ממלכתי

בנוסף 'לחוק היבש' ההלכה המשפטית-רפואית ממשיכה להתחדש ולהשתכלל כל העת עם תקדימים משפטים ומקצועיים.

הסכמה מדעת: מיסודות הרפואה מאז ומעולם

ההיבט המשפטי הניכר ביותר בעבודתו השוטפת של הרופא הוא כנראה השגת הסכמה מדעת או Informed Consent. שמירה על השגת הסכמה מדעת היא אבן יסוד למקצוע הרפואה בכל העולם, הרבה לפני שזו הוזכרה בחוק זכויות החולה.

הסכמה מדעת מתארת מצב שבו המטופל מסכים לטיפול או לבדיקה מתוך הבנה מלאה שלהם ושל החלופות העומדות בפניו.

מה שיכול להישמע כתהליך טכני וקצר הוא למעשה תהליך מורכב. למעשה, הסטודנטים לרפואה בפקולטאות השונות לומדים בשגרה כיצד להשיג הסכמה מדעת ממטופליהם.

בתהליך זה, לומדים הרופאים הצעירים כיצד למסור למטופל את העובדות הבאות:

• מה מצבו הרפואי של המטופל וכיצד זה צפוי להשפיע על חייו.
• מה שם הטיפול המוצע, כיצד הוא מתבצע, מה מטרתו, מה הוא יכול להשיג (ובאיזו סבירות), מה הסיכונים שלו (ובאיזו סבירות) וכיצד תתבצע ההתאוששות.
• מה הטיפולים הרפואיים החלופיים? מה המשמעות של סירוב לטיפול?

חשוב לדעת שהסכמה לדעת יכולה להינתן בכתב, בעל פה או בהתנהגות ולמרות מה שרבים סבורים, אין חובה חוקית להשיגה בכתב. עבור חלק גדול מההליכים הרפואיים אין צורך לקבל הסכמה בכתב.

עם זאת, במצבים רפואיים מסוימים מחויבים הרופאים (או מי מטעמם) להחתים את המטופל על הסכמה מדעת בכתב. הסכמה זו כוללת גם את תמצית המידע הרפואי שניתן למטופל ובכלל זאת ההליך שהוא יעבור, הסיבה להליך והסיבוכים האפשריים.

המצבים הרפואיים שמחייבים הסכמה מדעת בכתב הנם: ניתוחים (לרבות ניתוחים קטנים), צנתורים, דיאליזה, טיפול בהקרנה, טיפול הפריה חוץ גופית (IVF) וכימותרפיה לטיפול בסרטן.

בפועל, מוסדות רפואיים רבים מחתימים את המטופלים על הסכמה בכתב בפורמט זה גם במצבים רפואיים שלא מצויינים ברשימה.

מתי מוותרים על הסכמה מדעת?

השגת הסכמה מדעת מסתמכת על היותו של המטופל בהכרה ובעל יכולת שכלית להבין את הפעולה, את הצידוק לה ואת תופעות הלוואי האפשריות.

עם זאת, לעיתים קרובות לא ניתן להשיג הסכמה מדעת: דוגמת הקיצון לעניין זה היא במקרה של פגוע תאונת דרכים מחוסר הכרה שיש לנתחו באופן מיידי או מטופל שהגיע במצב קשה למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים.

במקרה כזה הפצוע מחוסר הכרה ולא מסוגל לתת את הסכמתו להליך שיכול להציל את חייו. במקרים אלה יכולים שלושה רופאים לחתום על הצהרה שמייתרת את הסכמתו של הפצוע.

ומה בנוגע למקרים שפצוע או חולה נמצא בהכרה, מבין את מצבו, אך מסרב לקבל טיפול מציל חיים?

כאן אנחנו נכנסים לתחומים אפורים שבהם אמורה להכריע ועדת אתיקה. המדובר על ועדה מתמנה על ידי מנכ"ל המשרד הבריאות והיא יכולה לאשר ביצוע טיפול רפואי גם אם האדם מתנגד לזה במצבים חריגים שבהם לאחר הטיפול צפוי המטופל לאשר את הטיפול בדיעבד.

הוועדה כוללת שופט, רופאים, פסיכולוג או עובד סוציאלי, נציג ציבור ואחות.

שמירה על פרטיות המטופל: גם במעלית, גם מול בת הזוג

כמו השגת הסכמה מדעת, גם שמירה על הסודיות הרפואית היא חובה חוקית חדשה יחסית ששזורה באלפי שנות אתיקה רפואית-מקצועית בארץ ובעולם.

בשבועת היפוקרטס הידועה, עליה נשבעו רופאים רבים מזה כ-2500 שנה, מוזכרת החובה לשמור על סודיות: "כל אשר אראה או אשמע תוך כדי הטיפול ואפילו מחוץ לטיפול, ושלא נועד להפצה, אשמור לעצמי".

גם בהצהרה שמצהירים פרחי הרפואה בישראל, שנוסחה על ידי פרופ' ליפמן היילפרין בשנת 1952, מתחייבים הרופאים הצעירים התחייבות מוסרית שלא לחלוק מידע שהתגלה להם מתוקף תפקידם: "שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם, אל תגלו סודו ואל תלכו רכיל".

לשון החוק בנוגע לשמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל מפורטת פחות מההצהרות ההיסטוריות הישראליות והיווניות: "מטפל וכל מי שעובד בפיקוחו של המטפל כן כל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי".

שמירת הסודיות של המטופל צריכה להתבצע גם בתנאים המורכבים של מערכת הבריאות, באשפוז מטופלים האחד ליד השני או בשיחות במעליות בית החולים. ואכן, כל מי שיכנס למעלית בבתי החולים יראה מודעות שמזכירות לצוותים הרפואיים לא לחלוק מידע פרטי של מטופל בציבור.

עיקרון זה, שנשמע פשוט וחותך מאוד, יכול להיות מורכב מאוד לאכיפה בעולם שמחוץ לספרי החוקים.

כך למשל, מתקיים דיון סביב מקרים שבהם יש לשבור סודיות רפואית של קטין מול הוריו כדי לאפשר לו לקבל טיפול רפואי. לחילופין, מקרה של מחלת מין חמורה באחד מבני הזוג מעלה שאלה בנוגע לחובה המוסרית לדווח על כך לבן הזוג האחר- לפני שזה נדבק ובריאותו מועמדת בסכנה.

מקרים אחרים של סודיות רפואית ותנאים להפרתה מתקיימים בתחומי התעסוקה. כך למשל, נשקלת חובת הדיווח של רופא להגן על בריאות הציבור מפני שינוי במצבו הבריאותי של טייס, זאת מול פרטיותו של הטייס.

דילמה זו זכתה לדיון רחב עם התאבדותו של טייס גרמני (תוך רציחת 144 נוסעים), לאחר שזה ביקר עשרות פעמים אצל רופאים ודיווח על תסמינים שהיו עלולים להרים 'דגלים אדומים'. חוקים והרגלי עבודה של מערכת הרפואה הגרמנית מנעו מהרופא של הטייס לדווח על מצבו הרפואי לחברת התעופה, למרות שהרופא קבע שהוא לא כשיר לטוס.

רשלנות רפואית: הכי ידוע, הכי פחות מוגדר

למרות שההיבט המשפטי שהכי מתקשר למקצוע הרפואה הוא רשלנות רפואית דווקא הוא לא זוכה לחוק משלו.

הגדרת החוק לרשלנות נובעת מהגדרה רחבה יותר של עוולת הרשלנות. המבחן למעשה רשלני הוא מורכב מאוד ותלוי בעיקר בנסיבות הייחודיות של כל מקרה או בלשון החוק: "אדם לא השתמש במיומנויות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו מקצוע היה משתמש או נוקט באותן נסיבות".

בנוסף, ברור לכולם שגם רופאים הם בני אדם וגם הם טועים, אך לא כל טעות כזו היא רשלנות.

למרות ההגדרה החמקמקה ולמרות שאין מבחן שיכול להכריע באופן מדויק אם התרחשה רשלנות או לא, התקבעו במשפט מספר יסודות שנדרש להוכיח כדי להוכיח רשלנות:

• היתה חובת זהירות (של המטפל כלפי המטופל) וחובה זו הופרה
• נגרם למטופל נזק
• קיים קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין הנזק

התנאי השלישי בדבר קשר סיבתי הוא קשה להוכחה ורבים מהדיונים בנוגע למקרי חשד לרשלנות מתקיימים סביבו. זאת, מכיוון שטיפולים רפואיים עלולים להסתיים בתוצאות שאינן מושלמות ואף בנזק, גם כאשר לא התרחשה רשלנות רפואית.

דוגמאות רבות למקרים בהם קיים ויכוח חריף בשאלת הקשר הסיבתי נובעות מתביעות המוגשות בשל רשלנות רפואית בהריון או רשלנות רפואית בזמן הלידה, מהנושאים הנידונים ביותר ברשלנות רפואית ולמעשה המדובר על כ-46% מסך התביעות המוגשות בעילת רשלנות רפואית על פי נתוני המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות.

רופאים בהליכים משפטיים

הפרה של חובות אתיות או משפטיות של רופאים מתבררת בדרך כלל במספר מסגרות: פלילית, אזרחית ומקצועית. חלק מהבירורים מתרחשים רק במסגרת אחת בזמן שאחרים מתרחשים במספר מסגרות במקביל, או אחד אחרי השני.

הליך פלילי

נדיר שמקרי רשלנות רפואית גוררים אחריהם הטלת אחריות פלילית וכתב אישום, אלא במקרים חמורים או בוטים במיוחד.

אחד מהמקרים המפורסמים ביותר של הליך פלילי כנגד רופא הגיעה לשיאו בשנת 2005 כאשר רופאה מרדימה נרדמה באופן מכוון במהלך הניתוח, במה שתרם תרומה משמעותית למותה של המנותחת. המקרה היה כה בוטה שהרופאה הורשעה בהריגה ונידונה ל-8 שנות מאסר.

הליך אזרחי בבית משפט (תביעה) או בהסכמה

מקרים רבים של עבירות בתחום הרפואה מתבררים בבתי המשפט בתהליכי תביעה אזרחיים.

על פי מחקר שערכו במכון הלאומי הלאומי לחקר מדיניות הבריאות בתי המשפט פוסקים במחצית המקרים לטובת התובעים. גובה הפיצוי הממוצע במקרים של אי מתן הסכמה מדעת או במקרים שלא ניתן היה להוכיח קשר בין רשלנות לנזק מגיע ל-234 אלף ₪, כך על פי המחקר.

הליך בירור מקצועי בבית החולים, במשרד הבריאות או בהסתדרות הרפואית

זירה נוספת שבה מתבררות עבירות מקצועיות ואתיות של רופאים היא במסגרת ועדות בדיקה פנימיות של בתי החולים, במסגרת האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות או במסגרת ההסתדרות הרפואית בישראל.

במקרים שנידונים בפני משרד הבריאות למשל, יכול שר הבריאות להתלות (לבטל באופן זמני או קבוע) רישיון של רופא עקב רשלנות רפואית, מחלה או הרשעה בפלילים.

ההתלייה מתבצעת לרוב על ידי ועדת דין מקצועית ומשפטית שממונה על ידי השר ושפועלת לפי פקודת הרופאים. את רשימת בעלי הרישיונות הרפואיים בהתליה ניתן למצוא כאן.

חובת הגילוי והיידוע: חשוב להקפיד!

אחת הדוגמאות הקלאסיות בהן בא לידי ביטוי הפער בידע משפטי רלבנטי לעבודתם בקרב הרופאים הוא נושא ההסברים על טיפולים ובדיקות רפואיות, בפרט ההסברים הנדרשים וכמובן התיעוד בכתב, בדבר אפשרויות של בדיקות וטיפולים חדשים וחשובים.

נקח כדוגמא את נושא הבדיקות במהלך ההריון, המהווה בסיס למגוון רחב של תביעות פיצויים גדולות המתנהלות בבתי המשפט שלנו.

במספר פסקי דין אשר ניתנו בעקבות תביעות רשלנות רפואית שהוגשו בנושא זה העיד הרופא המטפל שלא הציע למטופלת ההרה במהלך ההריון לבצע בדיקות יקרות, מורכבות, מסובכות או המצריכות מאמץ מיוחד לשם ביצוען, משום שהניח כי "ממילא לא תוכל או לא תרצה לבצען" בין בשל מצבה הכלכלי, הרקע הדתי שלה ועוד.

התביעות למעשה הוגשו בשל כך שהרופא אשר ביצע את מעקב ההריון לא הסביר למטופלת על האפשרות לבצע בדיקה אשר אינה כלולה בסל הבריאות (למשל בדיקת צ'יפ גנטי, בדיקת אקסום ועוד) ולאחר לידת התינוק התברר כי בדיקה זו, לו היתה מבוצעת, יכולה היתה לאתר מום קשה אצל העובר עוד במהלך ההריון, שאז להורים היתה אפשרות לשקול האם לסיים את ההריון בהפלה ולמנוע לידת עובר הלוקה בתסמונת גנטית או מום מולד קשה.

הפסיקה בעניין חובת הגילוי, היידוע וההסבר למטופל הנה ברורה ונסמכת הן על חוק זכויות החולה והן על פסקי דין רבים בעניין זה ולפיה על הרופא המטפל לתת למטופל הסבר מלא ומפורט על האפשרויות האבחנתיות והטיפוליות העומדות בפניו.

על הרופא המטפל ליידע את המטופל אודות בדיקות רפואיות שאינן כלולות בסל הבריאות ומצריכות תשלום במסגרת פרטית, ולתת לו את האפשרות להחליט בצורה מושכלת ומתוך ידיעה מלאה של האפשרויות העומדות בפניו בכל מקרה לגופו.

כמה מילים לסיכום

רופאים פועלים מתוקפם של חוקים רבים, חלקם ייעודיים לרופאים ולאנשי המקצוע הרפואיים וחלקם, במיוחד בתחום הרשלנות הרפואית, כלל לא מציינים אותם באופן מפורש.

בזמן שמערכת חינוך הרופאים בישראל והכשרתם לא קובעת מסמרות בנוגע להכשרה הנוגעת לחוקים אנשי המקצוע עדיין חשופים במידה רבה להפרות שלהם.

הפרה של חוקים, תקנות או תקדימים שנוגעים לעבודת הרופא מתבררת בדין הפלילי, האזרחי והמקצועי בהליכים שיכולים להשפיע באופן דרמטי על חייו המקצועיים והאישיים של הרופא.

עוד בנושא: עד כמה הרופא שלך צריך להיות מעודכן ועדכני?